רש"י:
מתני' המקנא לאשתו. לישנא דקרא נקט וקנא את אשתו (במדבר ה) ולקמן בגמ' מפרש מאי לשון קינוי ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה אומר לה אל תסתרי עם איש פלוני:
תוס':
המקנא דיעבד אין... ועל כרחך אית לן למימר דהכא ממשנה יתירא דייק כדפרש''י:

כמה שמחה וגעגוע מתפרצים אצל לומד "הדף היומי" למראה המילים שלעיל
דומה הדבר לילד קטן שהוריו נסעו לארץ רחוקה ונמסר בינתיים להשגחת דודים רחוקים שהגם שאהבוהו וניסו לדאוג למחסורו לא היה לזה כלל דמיון לבטחון והאמון שנסכו בו זוג הוריו.
בד"ה הראשון של רש"י על המסכת חש הלומד שסוף סוף חזר האבא שיודע לסדר כל דבר במקומו המדוייק בזריזות יעילות ובמאור פנים ומעתה יהיה לו בסיס סלול וברור לדרכו בלימוד ולא יצטרך עוד לחפש בין כל המפרשים על הדף מי שיתן מזור לנפשו התמהה.
דברי התוס' הקצרים המתייחסים לדברי רש"י על המסכת מחזירים את עולמנו המיוסר והמסופק להיות מוכר ידידותי וחי, שוב שומעים את אמא ואבא דנים ב"מה ההכי טוב לילד" והדיון נעשה בהערכה וכבוד כשברור שתתקבל החלטה משותפת שתהיה הטובה ביותר שיכלו להעלות מתוך דיון מכבד זה.