הגמרא מבררת את ההגדרה "דבר אחר" , היינו איזה סוג של קינוי של הבעל , לא יחשב לקינוי אשר יכול להוביל עד להשקיית האשה ומגיעה הגמרא למסקנה , כי , אם הבעל יקנא לאשתו ויזהיר אותה לא להיות בקירוב בשר עם איש זר , זה לא יחשב לקינוי למרות שהבעל מקפיד על כך.
לא הצלחתי להבין כלל את ההו"א בגמרא , ממילא הרי גם אם כן תהיה בקירוב בשר , אינה נאסרת על בעלה , וכי יעלה על דעתנו למחות שם השם הקדוש משום שיש ספק האם היתה בקירוב בשר (ודאי לא מעבר לכך) , אפילו אם המים יוכיחו זאת , עדיין אינה נאסרת על הבעל , מה אם כן בכלל ההו"א (למרות שכתוב "ועבר עליו רוח קנאה וכו'").
אשמח לסיוע בהבנה.