מד.

א. מידריד ונפיק. מרש"י נראה שגרס מידדי ונפיק.

ב. לא יצא בצבא למה לי לעבור עליו בתרי לאוין. לכאורה הכוונה שאם סיפק מים ומזון וכדומה עבר רק בלא דולא יעבור אבל אם הלך למלחמה ממש עבר גם בלא ייצא לצבא.

קצת יל"ע אם כפוהו על כך, האם הכופים עוברים בלאוין אלו, או דהלאו תלוי רק בו עצמו, והכופים אינם אלא אונסים אדם לעבור עבירה באונס.

ג. ר' יוסי אומר אלמנה לכה"ג וכו'. להלן בעמ' ב' מבואר ברש"י דהיינו שנשאן, והיינו כמבואר לעיל דבקידושין אכתי אינו בעל עבירה.

ד. בעקיבו של עם. קצ"ב מנא להו להמשיך כך כהוספה על לשון המקרא, ללא שום הכרח.

מד:

ה. אבל במלחמת מצוה אפי' חתן וכו'. ולהלן מבואר דכדי שלא יבואו עליהם גויים, נחלקו אם להגדיר מצוה או רשות, ומבואר ברש"י דכל הנידון להיפטר ממצוה אחרת, אבל ודאי נאמר בזה הדין דחוזרין מעורכי המלחמה.

ומלבד דנזדמן בימי החנוכה ללמוד הלכות מלחמה, עוד זאת איתא בס' חשמונאים שנאספו במצפה להתפלל לפני אחת המלחמות, והכריזו שם מי האיש וכו', ולכאורה היתה המלחמה ההיא בגדר דלא ליתו אויבים עלייהו, לפחות אחרי שכבר החלו למרוד, מוכח באמת דבמלחמה שכזו עדיין חוזרים ממנה ואינה כמלחמת כיבוש הארץ.