מח.

א. קא יהבינן לכהנים. לכאורה טעם זה שייך רק למ"ד שקודם עזרא נתנו רק ללויים שאינם כהנים ותיקן ליתן גם לכהנים, וממילא הנותנים לכהנים שלא כדין תורה הם עושים. אבל למ"ד שקודם הקנס נתנו לשניהם והתקין שלא ליתן ללויים, א"כ הנותן לכהנים עדיין מקיים דין תורה. ועוד יל"ע גם לדעה ראשונה אם יודע בנפשו שנתן רק ללויים האם יוכל להתוודות.

ב. כל בית שאין מתודה. קצ"ב הביטוי המיוחד הזה כל "בית", מדוע לא כל מי שאינו מתודה, כרגיל.

ג. אלא בזמן שישראל שרויין בצער וכו'. צ"ב שהרי זה לשון המקרא, וזה ההסבר למקרא, א"כ מדוע הסבר זה טוב להבנת המקרא ואינו טוב לדברי המעוררים. ואולי להמון העם זה נשמע כפשוטו ולכן ביטלו.

ד. עמד והתקין טבעות. כידוע מסוף סוכה. ויל"ע בדרך אגב, מדוע הוצרכו 24 טבעות, ולא יכלו כולם להשתמש באותה טבעת. ואפשר מפני הרגלים שבאו כל המשמרות. או שמא כך ישמרו על הטבעת טוב יותר כשיידעו שלעצמם הם שומרים.

אגב. דפים אלו של התקנות של יוחנן כהן גדול נלמדים ביומי דחנוכה, בו אנו מזכירים אותו בעל הניסים. [ובכלל כמה נאה שנזכר בדף הזה כהנים. ירושלים. ולהלן הלל הזקן שהיה בדור הזה. וגם שמן, ונוי הידור מצוה ברש"י סוף עמ' ב', ואפילו מלכות יון ברש"י על שמעון וישמעאל].

ה. בחולו של מועד. עי' לעיל במתני' הערה חשובה ברש"י דהיינו שאסר אף דבר האבד שמותר מדינא מפני דאוושא מילתא.

מח:

ו. שמעון וישמעאל. מש"כ רש"י מלכות יון, כמדומה דזה צ"ע לפי סדר הזמנים שכבר בטלה אז מלכות יון, ור' שמעון ב"ג נהרג בדור החורבן על ידי מלכות רומי. ואפשר מפני חשש הרומיים שהיתה עדיין אימתם מוטלת תלו הדבר באחרים.

ז. ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו. אבל רך עומד, ולכן כרכוהו בספוגין של צמר. ודבר חכמה יש כאן על דרך לשון רכה תשבר גרם, שלפעמים בדרך רכה משיגים יותר מאשר בדרך קשה.

ח. ורכב ברזל. קצ"ב מה שייך שזה בטל, מי מונע מלייצר זאת. ושמעתי שיש שפירשו (אולי מהרש"א) דמשום שנשתבשו הדרכים בעולם אי אפשר לנסוע ברכב כזה.

ט. דתניא ר' אליעזר הגדול וכו'. כמדומה דהפשט הוא דאי אפשר לומר חלילה דבטלו לגמרי מאמינים, אלא לאור דברי ר"א שגם מי שיש לו פת בסלו וכו' נחשב לקטני אמנה, על כגון דא שייך לומר שבעלי דרגה זו בטלו, וכמו שמסיים שאף צדיקים נכשלים בזה.

ומה שפירש רש"י שאין מוציאין ממון על הידור מצוה וכדומה צ"ב מה הכריחו לפרש כן. ואכמ"ל.