אשתדל לבאר כאן מהלך הגמרא כך שיהיה ברור מה הקושיות ומה התרוצים
הבאור מתבסס על יסוד שביארתי במק"א והוא שלהלכה אנו רואים תהליכים פיזיקליים שהינם בפעולה כאילו סיימו פעולתם ולהלכה מתייחסים למצב הסופי ולא למה שנמצא כרגע מול עיננו.

שאלה: האם טיהור ידיים לחצאין מועיל?
שאלת הגמרא- מה המציאות של השאלה?
הצעת הגמרא שמדובר שנטל חצי יד (חצי שיעור היינו כרבע מכל אצבע)
דחיה- לפי ר' ינאי פשוט שלא עובד אם ניגב הרבעים בין נטילה לנטילה (רש"י)
תרוץ- מדובר שלא ניגב והרבע הראשון שנטל עדיין לח ושאלה אם מצטרף לרבע השני להשלים השיעור (שהינו עד אמצע האצבעות)
קושיה- יש משנה שאין משקה טופח בלבד מצטרף לטהר, ואפילו זרם מים היורד במדרון לא מצטרף?
תרוץ- כאן מדובר שיש טופח ע"מ להטפיח!

קושיה שלי על הגמרא- במשנה כתוב שאפילו זרם ניצוק או קטפרס לא מצטרף, פשוט שזה יותר רטוב מ"טופח ע"מ להטפיח" אז מה התרוץ, הרי גם זה מוכח מהמשנה שלא מצטרף?
תרוץ לקושייתי: במשנה יש מדרון שגורם פיזיקלית להעלמות המים ולכן אע"פ שעיננו רואות זרם גדול להלכה את המצב הסופי שהינו שישאר כאן רק מדרון לח בלבד בלא משקה ע"מ להטפיח בעוד שבשאלתנו היידים מוחזקות באופן מיוחד השומר עליהן במצב רטוב יותר- ע"מ להטפיח ולכן יש מקום לשאלה

תשובת הגמרא- במצב כזה שנינו שיש חיבור לטהרה!
דחיית הגמרא- הדין הנ"ל נאמר דוקא במציאות של מחל' רבנן ור"י ששם יש אדם בתוך חלל המקוה ומים טופחים על גביו, במקרה כזה סבר ר"י שרואים המים שעליו כאילו ירדו כבר לתוך המקוה והשלימו השיעור (שהרי כך טבע המים לרדת למקום נמוך) ורבנן מחמירים ולא אומרים כלל זה לטהר הטובל השני מיהו לשניהם אין כלל ראיה שניתן לטהר הידיים במציאות כזו
הערה- בגמרא חגיגה יט : נראה שלשיטת ר"מ כן יש חיבור גם באופן כזה ואכמ"ל