רבא מלמד אותנו דין ייחודי ומסייג עוד את ההלכה במציאות של עבד כפות.
נראה שמדובר כאן על מקרה ייחודי שעלול להעלות תהיות (שאכן עלו אצלנו בשיעור עד כדי ויכוחים נוקבים ,"שיתן לה בצורה נורמלית....לא חסרות אפשרויות הגיוניות") על עצם הדיון ההלכתי בנושא.
אומנם דינים המתייחסים למציאות חריגה מופיעם בתלמוד פעמים רבות אך בכל זאת , תורה היא וללמוד אנו צריכים , מה באים רבותינו הקדושים ללמד אותנו בפנימיות הדברים בהבאת הלכות המתייחסות למצבי קיצון ?
הדברים משמשים פוסקי הלכה כאשר הם משווים מקרה למקרה ופוסקים בעזרת זאת הלכות , האם לזה התכוונו רבותינו הקדושים בתלמוד ?
גם בדף כב,א מובאים מקרים של עצים הנמצאים בדיוק על גבולה של ארץ ישראל וממילא קיים דיון הלכתי בהגדרת העץ (לעניני קניין ומצוות התלויות בארץ וכד').
היכן עובר "קו הגבול" בין שאלותיו המפורסמות של רבי ירמיה עד כדי שהוציאוהו מביהמ"ד לבין הלכות ייחודיות כדוגמת אלו ?
אין הכוונה להלכה מסויימת אלא למהות הענין .