נפסק להלכה שיאוש לבד אינו קונה (חו"מ שנג,ב)
אמנם כבר מצינו כוח חכמים בתקנות בביטול מצוות בשב ואל תעשה וכד'.
כיצד ניתן להבין שבעקבות תקנת חכמים כמובן לצורך תיקון העולם , אדם זה יחוייב בכרת ? זאת דעת רבא בלבד (נפסק כך להלכה ברמבם מעשה הקרבנות יח,יד אבל הכס"מ במקום חולק וסובר שהנפק"מ היחידה היא לגיזותיה ונשאר בצ"ע) , מאין העוצמה המבהילה הזאת ?
אמנם במקום אחר מביא הרמב"ם (קרבן פסח ו,ו) "יבוא עשה שיש בו כרת, וידחה איסור של דבריהם" היינו כוח דברי חכמים (כמעט ו)עומד כנגד מעשה הענוש כרת.
האם הדברים נובעים מהרצון להזהיר את העולם כנגד עוון הגזל המקטרג על עם ישראל ?