בגמרא מובא פסק הלכה של רבי זירא,
ואח"כ הגמרא מביאה שרבי אבא התקיף את הפסק הזה של רבי זירא.
הגמרא מביאה 3 אפשרויות מה היתה באמת ההתקפה של רבי אבא (מביאה התקפה ראשונה אך דוחה זאת ואז מביאה התקפה אחרת לגמרי ודוחה זאת ורק לבסוף מביאה את ההתקפה של רבי אבא ללא דחיה).
לא מובן לי איך לבאר זאת. לכאורה צריך לומר שהגמרא ידעה שרבי אבא התקיף את הפסק של רב הונא, והגמרא עצמה מציעה כל פעם הצעה אחרת מה היתה ההתקפה, אך עדיין קשה מאוד כך לבאר (וכי הגמרא רק ידעה שהיתה התקפה של רבי אבא אך לא היה לה מושג מה ההתקפה, ולכן מציעה כל פעם הצעה אחרת לגמרי?!).
[תופעה זו מופיעה בעוד מקומות]

גניבא יוצא בקולר הוה כי הוה קא נפיק אמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פניא

אמר רבי זירא דרא רבי אבינא לסילתיה ואזל לגבי דרב הונא רביה דאמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ומה גיטו אע''ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע''ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע''ג דלא קנו מיניה

מתקיף לה רבי אבא אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה אף גט ישנו לאחר מיתה הכי השתא בשלמא מתנה איתה לאחר מיתה אלא גט לאחר מיתה מי איכא

אלא רבי אבא הכי קא קשיא ליה מתנת שכיב מרע במקצת היא ומתנת שכ''מ במקצת בעיא קנין מכלל דרב הונא סבר לא בעיא קנין והא קי''ל דבעיא קנין שאני הכא דמצוה מחמת מיתה הוא מכלל דר' אבא סבר מצוה מחמת מיתה בעיא קנין והא קי''ל דלא בעי קנין

אלא רבי אבא הכי קא קשיא ליה חמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר מחמרא קאמר...