ודאשאלתון למיכתב לכון הני אסואתא דמי שאחזו קורדיקוס מן רב ושמואל עד פסאקא דמתניתין, האיך קיבלוהו ופירושו בלשון גרים.
צריכין אנן למימר לכון דרבנן לאו אסותא אינון ומילין בעלמא דחזונין כבזמניהון וכחד חד קצירא אמורינן ולאו דברי מצווה אינון. הילכך לא תסמכון על אלין אסותא וליכא דעביד מינהון מידעם אלא בתר דמבדיק וידע בודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקא לה וליכא דליתי נפשיה לידי סכנה. והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיא כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה ביה עקתא. וכולהי מילי לא צריכינא לפרושנון וטעמי ליכא לגלואינון אלא מילי דחזיננא דעמיקן עליון התם.

(אוצר הגאונים - תשובות, גיטין סח, ע"ב, שעו, עמ' 152. הועתק ממאמר באתר 'דעת')


ובתרגום חופשי:

ובאשר למה ששאלתם, לכתוב לכם אודות התרופות הללו של רב ושמואל למי שאחזו קורדיקוס - ושאר התרופות שבהמשך הגמרא (גיטין סז - ע), ואיך יש לקבל ולפרש את הדברים האלו:
צריכים אנו לומר לכם כי חכמים אינם רופאים, וכי התרופות שמסרו אינן מצוות, אלא שהם מסרו את מה שהיה מקובל בזמנם כתרופה. לפיכך אל לכם לסמוך על התרופות האלו, ואסור לכם לנהוג באחת מהן אלא לאחר שרופא בקיא יקבע כי אין בהם סכנה או נזק. וכך לימדונו ואמרו לנו אבותינו ואבות אבותינו, שלא לעשות מהתרופות האלו אלא ...