נוצר בידי שמים, נקרא זיקה, דין היבמה כארוסתו של היבם וקשר זה מתקיים עוד לפני הייבום או החליצה.
אומרת הגמרא:
" כשם שכונסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה! אי באשתו ה"נ, הכא במאי עסקינן - ביבמתו. יבמתו ממאן? אילימא דנפלה ליה מאחיו חרש, כשם שכניסתה ברמיזה כך יציאתה ברמיזה! אלא דנפלה ליה מאחיו פיקח".

ידוע שדנפלה ליה בקשר לייבום (בכל מקום ולא רק כאן) מצביע על יצירת קשר אישות מיידי במות אחי היבם ליבמה. קשר אישות זה, שנוצר בידי שמים, נקרא זיקה והוא מתקיים לפני הייבום או החליצה.

וביאת היבום אינה "תחילת קנין" אלא גמר קנין, בדומה לנישואין, אומר הריטב"א בקידושין ד ב:

"ואיכא למימר דהכי קאמרינן דהא דביאה קונה ביבמה ולא כסף לאו משום חומרא דביאה הוא אלא משום דהתם כיון שהיא זקוקה ועומדת הרי היא כארוסה וביאה שלה עושה נשואין"