מדברי הגמרא משמע שת"ק ורבי אלעזר חולקים בברייתא לגבי זכויות העבד.
אליבא דרבי אלעזר כל הזכויות המוקנות לעבד שנמכר ע"י בי"ד מוקנות גם לעבד שנמכר ע"י עצמו. הוא לומד זאת בגזרה שווה "שכיר - שכיר". תנא קמא לעומתו שלא דורש "שכיר - שכיר" או שלפי כמה מה"א בגמרא אף הוא לומד "שכיר - שכיר" אך ממעט את זכויות העבד שמכר עצמו מפסוקים שונים.
אחד הדברים שת"ק ממעט הוא שפחה כנענית. לפי דבריו "אם אדוניו יתן לו אשה - לו = לעבד שנמכר ע"י בי"ד בלבד.
וקשה. פסוק זה נאמר בפרשת "משפטים": "כי תקנה עבד עברי..." וכיצד דרש ת"ק "לו" = לעבד שנמכר ע"י בי"ד בלבד?