נשאלתי:
ההיא איתתא דהוי משיא כרעא... לשום מה הביא הגמרא שהיתה רוחצת?

השבתי:
כתב בחידושי הריטב"א מסכת קידושין דף נב עמוד ב:
"ההיא איתתא דהות משיא כרעה במשיכלא דמיא. לא ידענא מאי אתא לאשמועינן בהא דהא לא איצטריך לן כלל בעיקר דינא דקדשה בגזל דאחרים דאתינן למימר, ומתוך הדחק יש לי לומר דהא אתא לאשמועינן דאי לאו דגזל הוה אף על גב דשדא לה ולא אמרה מידי מקודשת, ולא אמרינן הא דשתקה משום דלא יהבה אדעתא הוא שהיתה מתעסקת ברחיצתה, [בכת"י נוסף: ואינו נכון]".

וע"ע בפני יהושע.

ולענ"ד בא לספר שרחצה במקום אנשים שהוא דבר פריצות כמבואר במסכת גיטין דף צ ע"ב, ומתגלה אז שוקה כמבואר במסכתות בבא בתרא דף נז ע"ב; ברכות דף סא ע"א; ועירובין דף יח ע"ב, לכן נתאווה לה עד שלא שלט ביצרו וגזל מחברו כדי לקדשה, כעין המסופר במסכת שבת דף קנו ע"ב.