================ ה ע ר ה ========================================
שתי סיבות לפרסום החוזר של המאמר (המצורף) בעניין שהמת עצמו אינו טמא:
א. הצטרפותם של לומדים בפורטל מאז הפרסום הראשון.
ב. במאמר מובאת המשנה מדף ב עמוד א-ב כאסמכתא שהמת אינו טמא: " גבי טומאות תנן, אבות הטומאות: השרץ, והשכבת זרע וטמא מת תולדותיהן לאו כיוצא בהן...".
==============================================================

על הפסוק הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל-נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים (במדבר פרק יט פסוק יא) -
אומר הספרי זוטא: "הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת - נוגע במת טמא! אין מת עצמו טמא! נוגע במת טמא!..." (הכפילות במקור).

קשה לקבל ידיעה שהמת עצמו אינו טמא לאחר שכבר הושרש בנו שהוא "אבי אבות הטומאה".
מה המקור למושג זה שאינו נמצא לא בתורה, לא במשנה, לא בגמרא ולא אצל הרמב"ם?
לדוגמא: אם נעיין בדברי הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק ה הלכה ט, נראה שהרמב"ם אינו מדבר על טומאת המת או על דרגת טומאתו של המת, אלא מתייחס לטומאה הנגרמת מחמת המת:
"כל המתטמא מחמת המת טומאת שבעה בין אדם בין כלים הוא הנקרא טמא מת, והוא אב מאבות הטומאות לענין טומאת תרומה וטומאת קדשים כמו שביארנו, למנות ממנו ראשון ושני כדי לטמא אדם וכלים במגע כשאר אבות הטומאות, ואינו מטמא במשא".

המאמר המצורף משיב על השאלה הנ"ל ומרחיב בנושא.

תגובות על המאמר בפרסום הראשון ראה כאן.