אחרי שרב דימי אומר את חידושו (א. מין במינו בטל ב-60 כשזה איסור שנפל להיתר. ב. אומרים "ראשון ראשון בטל"), והוא מעמיד את משנתנו בהיתר שנפל לאיסור,
הגמרא מקשה עליו ממשנתנו "תא שמע - יין במים בנותן טעם".
לפי תוס' כוונת השאלה היא סגנונית - לא משמע שמדובר בהיתר שנפל לאיסור אלא איסור שנפל להיתר.
אך לפי הרבה ראשונים (רש"י ור"ן, אך מן הסתם עוד) - הקושיא היא על "ראשון ראשון בטל" - למה המשנה אמרה במין במינו אוסר בנותן טעם ולא אמרה שמותר מצד ראשון ראשון בטל (=רר"ב).
ועל זה קשה לי:
א. מי אמר שבמשנה מדובר שהוא מוזג את היין בשלבים ששייך להתיר מצד רר"ב?
ב. מה תירוץ הגמרא? הגמרא עונה שגם במשנתנו מדובר בהיתר שנפל לאיסור. אז מה? הרי עדיין ניתן לומר רר"ב, אלא שבמקום שזה יגרום לקולא זה יגרום לחומרא (שאפילו שלא יהיה באיסור יותר מ1/60 מבהיתר, הוא יצליח לאסור).
האם ההנחה היא שבהיתר שנפל לאיסור לא אומרים רר"ב?

כתובות אינטרנט נלוות:
דף יומי עבודה זרה עג
הדף היומי