לכבוד חברי הפורום
כמה הערות בענינים שונים במסכתא בבא מציעא,


א) התו'ס ב"מ ב. הקשו על הגמרא דאמר ראיייה בעלמא לא קני מהא דמצינו מחלוקת בדף קיח הבטה בהפקר קנה.
ותירצו שבהפקר עשה מעשה שגדר גדר קטן.
וצ"ע דלכאורה גדר מאן דכר שמיה. וכ"ה בנחלת דוד. ועיין שם שכתב שיש חילוק בין ראיה בעלמא להבטה והבטה היינו כמו הסתכלות בכוונה לשמור עיין שם וכ"כ הצפנת פענח.
אולם צ"ע סוכ"ס התו'ס כתבו שעשה גדר קטן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא

ב) בבא מציעא נב. מבואר בגמרא שאסור למכור מטבע שנפסלה לתגר או לחרם (אנס) או להרג.
וכתב רש"י שמרמין בני אדם "ומיראה" קבלוה כו' 
ולכאורה טעם זה שייך רק אצל אנס והרג ולא לגבי תגר. ובאמת בכמה ראשונים לא גרסו תגר בגמרא (עיין רמב"ם הלכות גניבה ובאבן האזל שם) אולם עיין רש"י שמבואר להדיא שהיה בגירסתו וצ"ע

ג) בבא מציעא נב. יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בתו כו' והנה בתוספתא הגירסא "יתלנה בצוארו"
וכתב החסדי דוד שצריך לומר בנו או בתו דאם לא כן יש איסור לא ילבש.
ויש לעיין אם כוונתו דאין איסור להלביש קטן בלבוש נקבה או"ד הוי בגד המיוחד לקטנים ולא שייך כלל לאיסור לא ילבש.
ובאמת עיין רמב"ם סוף הלכות עבודה זרה שכתב שבגד המיוחד לאיש ואשה אין בה משום לא ילבש ובקרית מלך (להגר"ח קניבסקי) שם ציין לגמרא ב"מ. נב. צואר בנו או בתו.
ועיין ברמב"ם בהלכות גניבה שכתב "צואר בנו" ולא הזכיר בתו
ועיין תוספות ב"מ מה: וברא"ש כאן ובטוש"ע חו"מ רכז שכתבו "צואר בתו" ולא כתבו בנו.
ועיין משנה כלים י"ב ז' "לתלותו בצואר קטנה" ועיין ברמב"ם בפיה"מ שם שכתב שנהגו לתלות מטבע שנפסל בנערות קטנות (ולא כתב נערים קטנים)
וברע"ב שם כתב בצואר "בנו" או בתו
והעיר עליו האמת ליעקב דמנ"ל זה , הרי קתני מתני' צואר "קטנה"
ותירץ ש"קטנה" קאי אצואר ולא על הילד הלובשו. עיין שם.
וצריך עיון בכל זה.

החותם בכבוד רב,