"...אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב
אמר לה מנא ידעת אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה! תנו רבנן המאנה את הגר..."

ברור שהסיפור הארוך והמרתק הובא לכאן בשביל המסר החמור המופיע בסופו "כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה!" המתקשר למשנה הדנה באונאת דברים, לאגדתות שלפני ואחרי הסיפור.

אומנם כלל לא ברור מה בדיוק האונאה עליה דיברה אמא שלום, מי אונה את מי בדברים? הרי ר"ע שבישר לר"א שנידוהו עשה זאת ברגישות המקסימלית ורק ברמז ולא בדיבור בישר לו הבשורה הקשה. וכן ר"ג שנענש כאן כלל לא היה באותו מעמד?

לכן נראה שאונאת הדברים נעשתה במקום אחר, היכן?
לפי דעתי זה התרחש כאן:
"באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו"
מה הכוונה שלא 'קיבלו תשובותיו' ולמה עשו זאת? (אין הכוונה שדחו ראיותיו אלא פשוט 'לא קיבלו את הטענות- לא היו מוכנים כלל להקשיב לר"א!!)
אומנם למה נהגו חכמים בצורה כ"כ מוזרה ביחס לר"א ונסיונו לנהל דיון תורני בבית המדרש?
לזאת ענה ר"ג (שיזם את המהלך) באומרו "רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל"
כלומר הוראתו הנשיאותית 'להחרים' את ר"א ולא להקשיב לו כלל נבעה מרצונו 'למעט מחלוקות בישראל'
אך למה דוקא כלפי ר"א הוצאה ההוראה החריגה?
נבין זאת מדברי הבת קול "מה לכם אצל ר''א שהלכה כמותו בכ''מ" כלומר היה ברור לכל שיש כאן אדם שכח שכלו גובר על כל חכמי דורו יחד וזה מכריח שההלכה תהיה כמותו!
דבר זה היה הרסני לעולם ההלכה!
בדור ההוא הצליחו עמ"י להגיע להכרעה בנוגע לשאלה היסודית שפילגה את העם במשך דורות "אי אזלינן בתר רובא- ב"ה או בתר ב''ש דהוו חריפי טובא", ההכרעה היתה שיש להעדיף את הרוב- ב"ה על החריפות.
כשנעמד ר"א היחיד באמצע הבית מדרש והחל להוכיח לכל שהוא (היחיד והחריף) הצודק והרוב טועים היה כאן למעשה נסיון לשנות את ההוראה שהלכה כב"ה ולחזור לקבל שיטת ב"ש (שהיה מהם- שמותי). דבר זה לשיטת ר"ג היה עלול להיות הרסני לעולם התורה ולכן הורה להחרים את ר"א ולא לשמוע לו כלל.
אבל היתה כאן 'אונאת דברים'. חסימת ר"א מלדון בד"ת בפני חבריו היתה הדבר החמור ביותר שניתן לעשות לאדם בעוה"ז (כל עמל אדם לפיהו) וכלפי שמיא היה גלוי שהיה ראוי לר"ג להביא למצב שדברי ר"א יוכלו להשמע ובכ"ז לא לפגוע בהכרעת ההלכה כב"ה (שביסודה היתה בגלל שהקדימו דברי ב"ש לדבריהם- הפך מעשה ר"א שאטם אוזניו לר"א). כשלונו של ר"ג להביא למצב האידיאלי של היכולת לשמוע כל העמדות התורניות הביא בדורו למיתתו בטרם עת ולמעשה גם בנו אחריו נהרג באותו עוון.