א)ב"מ דף נח: תניא רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה אין לה אונאה לפי שאין קץ לדמיה כו'
יש לעיין מה הביאור בטעם זה, ואם כל הספרים יש להם דין ס"ת.


ב)נח: תניא ר' יהודה בן בתירא אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להם אונאה מפני שיש בהן חיי נפש
וברש"י במלחמה: בתוך המלחמה.
צע"ק מה כונתו בזה.


ג)ס. אין מפרכסין לא את האדם כו'
וברש"י - עבד כנעני העומד לימכר (נחלקו הראשונים עליו)
ויש לעיין מדוע קתני מתני' האדם הול"ל העבד. ואגב אפשר לומר דאע"ג דעכו"ם אינם קרויים אדם מ"מ "האדם" שייכא בעכו"ם (עיין תוספות יבמות סא)


ד)ס: פירכוס דאדם מאי היא כי הא דההוא עבדא סבא דאזל צבעיה "לרישיה ולדיקניה" אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיבנן אמר ליה יהיו עניים בני ביתך אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל זבניה יומא חד א"ל אשקיין מיא אזל חווריה "לרישיה ולדיקניה" א"ל חזי דאנא קשיש מאבוך קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו

וברש"י צבעיה - שהיה "זקנו" לבן וצבעו שחור ונראה כבחור
זיבנן - קנה אותי לעבד ונכרי היה דעבד עברי אסור לאחר חורבן שאין היובל נוהג:
ויהיו עניים בני ביתך - משנה היא (אבות פ"א מ"ה) טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני:
דיקניה - זקנו:
צדיק מצרה נחלץ - זה רבא:

והנה יש להעיר כמה הערות ,
א)בגמרא איתא שצבע ראשו וזקנו וברש"י כתב רק זקנו.
ב)מדוע מכר עצמו לעבד אם לא היה כוונתו לעבוד.
ג) מדוע רק כששאל ממנו להביא מים אז חווריה לרישיה כו' ומשמע דקודם לכן היה משמש רב פפא.
ד) מדוע פירש"י דיקניה על פעם השני שהוזכר בגמרא דלכאורה הול"ל כן אחר ד"ה צבעיה