כאשר הגמרא שואלת זאת ובמיוחד לאור ד"ה בתוס' "נימא תנן סתמא דלא כר' מאיר" שבשינוי הנוסח כבר מבאר לנו את הבעיה אם יתברר כי המשנה שנשנית בסתם אינה כר"מ עפ"י הכלל "סתם משנה כר"מ".
בדף פא,ב כאשר הגמרא שואלת "לימא מתניתין דלא כר' אליעזר" , ואם אין המשנה כדעת ר"א , איזה קושי יתעורר אם אכן יתברר שכך הוא (מה גם שבסוף הדיון כך אכן מתברר) ?
יתר על כן , לקראת סוף הדיון , עולה שהמשנה חייבת להיות אליבא דר"ע שאל"כ , שוב נתנגש עם העיקרון של "סתם משנה כר"מ" שלמד את תורתו מר"ע .