המשנה אומרת "ומחזיר את הכר בלילה, ואת המחרישה ביום".
בחבורה בה אני לומד דף יומי התלבטנו בשאלה האם חובתו של המלוה לבוא לביתו של הלווה כדי להחזיר לו בגד יום ביום ובגד לילה בלילה, או הלווה הוא זה שצריך לבוא לביתו של המלוה כדי לקחת את המשכון.
אני טענתי שהלווה הוא זה שצריך לבוא למלוה, משלוש סיבות:
1 - המלוה עשה טובה ללוה בכך שהלוה לו כסף. הלווה לא עמד בהתחייבותו ולא פרע את החוב בזמן שנקבע. לא מתקבל על הדעת שנטריח את המלווה לבוא בכל יום ללוה כדי להחזיר את המשכון.
2 - המשכון נועד להפעיל לחץ על הלווה שיפרע את חובו, ולכן הוא זה שצריך לטרוח.
3 - חובת החזרת המשכון ללוה היא רק כאשר אין לו בגד אחר. המלווה לא אמור לדעת אם ללוה יש בגד נוסף או לא, ולכן מסתבר שהלווה צריך לבוא למלוה ולבקש ממנו את המשכון.
היו שטענו כנגדי שהלשון "מחזיר" משמעותה שהמלוה הוא זה שצריך לדאוג להחזיר.

בדקתי באינצקלופדיה התלמודית בערך "השבת עבוט", אבל לא ראיתי שום התייחסות לשאלה זו. גם ברמב"ם אין התייחסות לשאלה.

האם מישהו יודע על התייחסות לשאלה זו?