"הוה אמינא ה"מ גמיר וסביר, אבל גמיר ולא סביר לא.
תנא ראוי להוראה ממשנה יתירה, אפי' גמיר ולא סביר סביר ולא גמיר":

לא הבנתי את הסברא של הגמרא. מדוע זה משנה לנו אם הבן אדם תלמיד חכם גמיר או סביר.
עיקר הנקודה היא: האם הוא תולה בבי"ד או שלא תולה בבי"ד.

מה יהיה אם יש לנו אדם עם הארץ לחלוטין, אבל טוען שבא אליו אביו בחלום ואמר לו שבי"ד טועים בהוראתם והוא אינו תולה בבי"ד. אלא שאמר לו אביו שבכל זאת מותר לו לאכול בגלל סיבה אחרת.
מה יהיה הדין אז?


ויש גם אנשים שבאמת אינם גמיר וסביר אבל חושבים שהם רשכבהגים. גם זה קיים.
והוא חושב שבי"ד טועה על אף שהוא עם הארץ, חושב שמבין יותר מבי"ד. רק שטועה כנ"ל שצריך בכל זאת לשמוע לבי"ד.