רבי ישמעאל אומר:אף על העוברין[=בן נח נהרג בבי"ד, אם הרג עובר במעי אמו]מאי טעמא דרבי ישמעאל? דכתיב:(פרשת נח)"שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם", איזהו אדם שבאדם ?אלו העוברין . וכן ברמב"ם [הלכות מלכים]שבן נח שהרג את הנפש אפילו הרג עובר במעי אמו נהרג עליו[=בבי"ד] וציין שם ה"כסף משנה" את מקורו מדרשה זו.
ב] ומזה לומדים שגם ישראל אסור לו להרג עובר במעי אמו באסור שפיכות דמים מן התורה, שהרי זו מציאות של אדם בתוך אדם. וכך זה גם מסברא שזו המציאות הביולוגית של העובר. שאין הוא רק כאילו נוסף עוד אבר לאשה, אלא הוא מציאות של יצור חי בפני עצמו, אלא שתלוי לחיותו באמו. וחז"ל אמרו שבארבעים יום להריון נגמרת צורת הולד ,אבל מסתבר שיש איסור חמור להורגו כבר מתחילת ההריון. וכן כתבו חכמים גדולים. ו"נגמרה צורת הולד"- שמכאן ואילך דומה לאדם, ויש פירוש(הרב זמיר כהן)שמסביבות ארבעים יום להריון אפשר למדוד את הפעילות החשמלית במוח העובר. וכן כתוב ב"אגרות משה"שלפי כל הראשונים הפוסקים הפלת עובר היא בכלל איסור שפיכות דמים מן התורה . ושבודאי זה כך מארבעים יום להריון ואילך. ובספר:"נשמת חיים"לרב מנשה בן ישראל הביא עשרה מאמרי חז"ל שמראים על כך שיש לעובר נשמה .
ג] וישראל שהרג עובר במעי אמו פטור ממיתת בית דין וחייב עליו בדיני שמים. והטעם שפטור ממיתת בית דין:1]לפי הרב יוסף רוזין ברמב"ם שהעובר נקרא "נפש",או בגלל שאינו נפש גמור [גדולי החכמים כך כתבו] או שאין כאן התראת ודאי[הרא"ם-מזרחי]2]ויש דעה שאינו נפש ,אף על פי שהוא אדם בתוך אדם[שו"ת יביע"א]אפשר לפרש, שלא נושם בכח עצמו.