במחלוקת רבי ורבנן גבי זכויות הבכור בכפל לגבי מה יוגדר כ'מוחזק' וממילא זכות הבכור לכפל, מובאות 2 דעות
א. רב יהודה בשם שמואל - שטר חוב , אי הבכור נוטל פי שניים למרות שישנו שטר ונחשב לכאורה כגבוי , אין זה מוחזק אלא ראוי וממילא אין לבכור זכות לכפל.
ב. חכמי א"י - שטר חוב , בכור נוטל פי שניים וגם לדעת חכמים היות והמלווה נחשב לגבוי וממילא מוחזק לענין זכות הבכור לכפל.

1. להלכה נפסק כדעת שמואל ושט"ח (ללא משכון צמוד) נחשב לראוי בלבד ולא למוחזק , מה הסברה ? לכאורה דעת חכמי א"י נשמעת הגיונית שהרי ניתן למכור שט"ח כמו שניתן למכור כתובה. דעתו של רבי יש בה הגיון רב ומדוע לא התקבלה דעתו להלכה (מעבר ליחיד ורבים) ?
2. מה דינם של ני"ע ואג"ח בימינו לענין זכויות הבכור (כמובן רק ברמה העקרונית) שהרי מנפיקי האגחי"ם לא באמת משלמים למחזיקים את החוב ?