בסוף הפרק שלנו סוף הסיפור :"שאלו את רבי איזהו תספורת של כ''ג אמר להן צאו וראו מתספורת של בן אלעשה תניא רבי אומר לא על חנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא כדי להראות בו תספורת של כהן גדול:
בן אלעשה היה חתנו של רבי. ומובאים בגמרא ובמדרשים כמה מקרי ויכוח בינו לבר קפרא, בעיקר על כך שנהג והקפיד כרבי חותנו בניגוד לבר קפרא, ורבי הקפיד על בר קפרא בעניינים אלו ולכן מנע מבר קפרא סמיכה כל ימיו. הכל סביב חתונת בנו של רבי ושמחת החתונה.
אחד המקומות הנזכרים בעניין הוא בירושלמי משקין/מו"ק, פ"ג ה"א ושם מובא מין כתב חידה היתולי שאמר והמשיל בר קפרא,
וזה לשונו :
שאול משמים נשקפה
הומה בירכתי ביתה, מפחדת כל בעלי כנפים.
ראוה נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו
הנס יאמר :הו הו , והנלכד - נלכד בעוונו.
עיי"ש כל הסיפור בהשוואה לדף שלנו ובהשוואה לנדרים נ ע"ב וכן השלמת הסיפור בויקרא רבה פרשה כח ב.
עיין במפרשי הירושלמי.
אחר הכבוד והעיון התקשיתי להבין את כתב החידה הנ"ל ובעצם את כל הסיפור על כל מקורותיו מבחינה רעיונית.
האם יש מקורות לעיון המסבירים את כל העניין כולו דבר דיבור על אופניו ואת כתב החידה כראוי ? או שמא מוכן מי מלמדני הדף להרים את הכפפה ולתת הסבר ממצה לכל שרשרת הסיפורים בעניין ?
רק כהערה, שבעיונים בשטיינזלץ כתב שבן אלעשה לא נחשב ת"ח כ"כ, ולי נראה שהיה והיה, אלא שנקט במנהגו כרבי ובר קפרא חלק עליהם אבל לכתוב שלא היה ת"ח זה נראה לי כזלזול ופגיעה בכבודו שלא במקום ושלא כראוי