כמה הערות ברש"י סנהדרין צא:

וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר ופקודתך שמרה רוחי ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצה"ר שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה א"ל משעת יצירה א"ל א"כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ

ופירש"י משעת יצירה - שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות:
פקידה - משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום מה תהא עליה כדאמרינן בפרק כל היד במסכת נדה (דף טז:) מיד נזרקה בו נשמה וחיות:
אמר ליה - רבי משעת יצירה:
ואמר לו - אנטונינוס וכי אפשר לחתיכה שתתקיים כו'
משעת יציאה - כשיוצא ממעי אמו או משעת יצירה:
א"ל - רבי משעת יצירה:
אמר לו אנטונינוס א"כ בועט במעי אמו ויוצא - אלא משעת יציאתה

א) מדוע היפך רש"י סדר הגמרא וכתב יצירה קודם פקידה וכן בסמוך כתב יציאה קודם יצירה ובגמרא איפכא.
ב) מדוע האריך כ"כ במי אמר למי - א"ל רבי, אמר לו אנטונינוס, א"ל רבי, אמר לו אנטונינוס. הרי לכאורה דברי הגמרא מבוארים וליכא למיטעי. וגם לא פירש מי אמר למי בגמרא לעיל. וצ"ע בזה.
ג) רד"ה אמר לו אנטונינוס א"כ כו' לכאורה לא הוסיף כלום על הגמרא ורק כתב "יציאתה" במקום יציאה. וצ"ע בכל זה.

אסיים בב' פרפראות על הפרשה. הראשון אמרתי כשהייתי צעיר לימים (קודם הבר מצווה) והשני אמרתי אתמול.

א) ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה כו' ובמדרשים דעד כאן לא ידע שהיתה יפת תואר ובדרך למצרים עברו דרך המים וכו' והנה כיון שהיתה שרה יפת תואר היו להם צרות וכמו שראינו בהמשך הפסוקים. ונראה דמרומז בקרא ויהי כאשר הקריב לבוא "מצרימה" - אותיות "מים" "צרה" ודוק'

ב) אחר המעשה עם שרה פרעה נתן לאברהם "חמרים ועבדים ושפחות ואתונות"
ולכאורה קשה מדוע כתיב עבדים ושפחות בין חמור לאתון. וי"ל שכוונת הקרא לרמז למה שאמרו חז"ל עם הדומה לחמור ודו"ק

החותם בכבוד רב,