"כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא ואתעביד ליה ניסא פקע ארזא ופלטיה", מדוע נבלע דווקא בארז ומה המשמעות של הסיפור הזה חוץ ממה שפירש רש"י פשט המלים ?
( האם בא לרמז שהגימטריא של יצחק היא היא 'ארז' אלא שב'יצחק' הח'=חטא בפנים ואילו ב'ארז' הר'=ראש בפנים ? ולכן פקע ה'ארז' ויצא 'יצחק', אבל מה הכוונה בזה ? )
ואם כבר, מדוע ביבמות מט,ב הבליע עצמו הנביא ישעי-ה בארז ? היש קשר ביניהם ?