''כמה זה עולה'' הוא שאל את הבחור עם העיניים המלוכסנות שעמד מאחורי הבאסטה ומכר שרימפסים ודומיהם, על השלט היה רשום שלושים ותשע, הבחור אמר לו מאה חמישים ושש, פי ארבע מהמחיר שכתוב, הוא חשב שהוא צוחק עליו, בטח הוא מנסה לעשות עליו קופה בגלל שהוא לא סיני כמוהם, ''מה אני פראייר'' אמר והלך למסעדה שיבשלו ויכינו לו מטעמים, אחרי יום שלם שהוא הסתובב וראה רק סינים כל היום.

הוא התיישב במסעדה וביקש סלט חי, הוא לא היה רגיל לאוכל שלהם, בבית אצלו אכלו ממרח השחר אבל פה בסין אוכלים טוב, הוא נמנע מלאכול בשר לא כשר, אז הוא הלך למסעדה צמחונית הזמין סלט חי, ''מה זה סלט חי'' הוא שאל את המלצר שהתקשה להסביר לו באנגלית במבטא סיני ובסימני הידיים שלא התקשרו אצלו לשום דבר שקשור למציאות, ''בטח הרבה עלים ירוקים פריכים'' הוא פירש את התנועות המגונות שהסיני עשה, מה כבר יכול להיות בסלט חי, הוא הופתע לגלות עד כמה החסה שלהם פריכה, זה היה לו ממש קראנצ'י, הזכיר לו את הקורנפלקס של הילדות שלו, הסבירו לו שזאת מנה מיוחדת, סלט ירוק עשוי מנמלים נמלים, במנה הבאה הוא טעם מטבל צרעות טבול בדבש דבורים, כבר לא שאל שאלות, רק אכל בשקט כמו סיני, הוא הזמין קוקטייל רימונים מכלי שמקיזים בו דם, ובמנה האחרונה קינח במקפא על בסיס רסק נמלים ובקודקוד עמדה נמלה קטנה חיה שסוגרת את המנה האומנותית כמו דובדבן בקצפת.

הוא היה מופתע שזה מה שאנשים אוכלים, מה לעשות, צריך לאכול כדי להתקיים, עכשיו הוא בסין לא בתל אביב, ''בסין תתנהג כמו סיני'' היה כתוב לו במדריך טיולים, אז הוא קד להם כשקיבל את החשבון, הוא חשב שזאת מסעדת הכל ב 39, אבל רק הקוקטייל חמוץ מתוק היה ב 39, כל השאר היה במחיר מפוצץ, הסלט נמלים היה פי ארבע, המטבל צרעות טבול בדבש דבורים פי חמש, והמקפא נמלים פי שש, ממש חוצפה הסינים האלה, אין עליהם, הם יודעים איך לעשות כסף.

אחרי שהוא גמר להיגעל, הוא חש איך מסתובב לו גן חיות שלם בתוך הבטן, המעיים שלו התהפכו פעם ופעמיים, חיפש את השירותים בקצה המסעדה ומצא אותם בסוף בלב המטבח, דוחה, זה לא המילה, מקום משוקץ, הוא היה חייב דחוף, לא יכל להתאפק עד למלון אבל כשהוא כבר היה שם, בתוך המציאות ההזויה, כלום לא יצא לו, המקום היה משוקץ מדי אפילו לרוחו, הוא ניסה לדמיין שהוא במקום אחר, על חוף ים טרופי עם עצי קוקוס, אבל כלום, הגוף משהה את נקביו, המקום משוקץ, גם הוא כנראה, ממש מכה.

כשהוא חזר לארץ, הוא פגש את החבר שלו החבדנ'יק, שאל אותו אם הוא עישר את החסה, ''בטח'' ענה לו, ''תרומה גדולה, מעשר ראשון ושני'' דיקלם לו והוכיח עד כמה הוא בקי, ''ומה עם מעשר עני'' שאל אותו החבדניק, שאל אותו בשנית אם הפריש מהחיטים ומהקמח שאפה ואכל, ''שכחתי'' הוא ענה לו בפעם השניה, אז הם ספרו ביחד כמה גרגירי קמח יש בקילו כדי לדעת בדיוק כמה מכות הוא צריך לקבל.