פוסט של יאיר יניב, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:

הגמרא (ג א) שואלת על המשנה: "מני מתניתין? לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא", ואומרת שכל אחד מן התנאים אינו מסכים עם חלק מסוים במשנה (רבי ישמעאל אינו סובר שבועות שתיים שהן ארבע, אלא רק שתיים על העתיד לבוא; ורבי עקיבא אינו סובר ידיעות הטומאה שתיים שהן ארבע, אלא רק שתיים של העלם טומאה).
לאחר דיון ארוך בנושא, מביאה הגמרא את דבריו של רב יוסף: רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי, בידיעות נסיב לה כרבי ישמעאל, בשבועות נסיב לה כרבי עקיבא. כלומר, רבי, עורך המשנה, מביא בתוך הרשימה של "שתים שהן ארבע" ארבעה תחומים אף על פי שאין תנא הסובר את כל ארבעת התחומים, שהרי לפי כל אחד מהם יש רק שלושה תחומים כאלה: שבת, נגעים ורק אחד מהתחומים ידיעות הטומאה ושבועות.
על כך אומר רב אשי שאמר את השמועה לפני רב כהנא, והוא העיר לו: "לא תימא רבי נסיב לה אליבא דתנאי וליה לא סבירא ליה, אלא רבי טעמיה דנפשיה מפרש", כלומר: לרבי יש שיטה הלכתית אחרת משל רבי ישמעאל ורבי עקיבא, והוא סובר שגם בידיעות הטומאה וגם בשבועות יש "שתים שהן ארבע". לפי זה משנתנו היא שיטתו ההלכתית של רבי.
הגמרא דוחה את דבריו של רב כהנא, ומגיעה למסקנה (ה א): "אלא בשבועות נסיב לה אליבא דר' עקיבא וליה לא סבירא ליה". כלומר, רבי סובר כרבי ישמעאל, ובכל זאת הביא את דעתו של רבי עקיבא כחלק מרשימת "שתים שהן ארבע".

נראה שיש מחלוקת עקרונית בין רב יוסף (והגמרא) לבין רב כהנא בעניין מטרתו של רבי בעריכת המשנה. המחלוקת שאנחנו מכירים בין החוקרים – האם המשנה היא "ילקוט של תורה שבעל פה" או שיש לה מגמת פסיקה הלכתית - משתקפת גם במחלוקת שבין האמוראים הללו. לרב כהנא חשוב שלא יאמרו שהמשנה היא רק ילקוט, ולכן הוא מדגיש "רבי טעמיה דנפשיה מפרש". לעומת זאת, לרב יוסף לא אכפת לומר שרבי ערך את המשנה כאן מתוך שיקולים ספרותיים ולא מתוך שיקולים הלכתיים, והביא את כל המקרים שבהם אמרו התנאים "שתים שהן ארבע", גם אם הוא עצמו אינו סובר כמו כולם.

(מעניין שבמהלך הסוגיה הובא גם רבי יוחנן עם ה"הלכה כסתם משנה" שלו, שגם היא נוטה לכיוון של מגמה הלכתית בעריכת המשנה; אבל בהפוך על הפוך מופיע שרבי יוחנן "סתמא אחרינא אשכח", כלומר שיש סתירה בין הסתמות, ורבי יוחנן בחר דווקא בסתם השני לקביעת ההלכה.)