א. שליצנים היו. מביאים ראיה מפלישתים שבימי שמשון לפלישתים שבימי אברהם שקדמו להם ב800 שנה בערך. צא ולמד כמה קשה לעקור תכונה לאומית מוטבעת.

ב. ולא בשכר מצוותיו. ידועים דברי הבית הלוי בדרושיו, שרק אז זוכה להמשך המקרא גבור יהיה זרעו דור ישרים יבורך. כי אם האב חפץ בשכר, ילמד בנו ממנו להיות סוחר, ואפשר יסחור במילי דעלמא, אבל כאשר האב חפץ במצוה עצמה, את זה ילמדו ממנו בניו אחריו.

ג. ממקום שלבו חפץ. כאן הכוונה במסכת וכדומה. ולהלן אמר רבא במקום, היינו מקום ממש המרחיב דעתו וליבו. וכמדומה שכעי"ז בח"א למהרש"א.

ד. כנפיה של ראשונה, לכאורה הכוונה ראשונה ראשונה, ולא שראשונה אחת תועיל לכל הבאים אחריה.

ה. הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה. במהר"ל לאבות ריש פרק ד מבאר הענין דמרב אחד, אין זה מראה על השתוקקות מצידו, אלא רב נזדמן לו ושמע, ואז התורה לא מתייחסת לתלמיד, אלא הרב הוא המכניס בו חכמתו. ורק כאשר מחזר על כמה רבנים, מזה מוכח שהתלמיד הוא המחפש והוא השואב מרבותיו ורק אז התורה נקראת על שמו.