התלמוד במסכת עבודה זרה (דף סו עמוד ב) מביא את דברי רבא: "רבא אמר מותר, ריחא לאו מילתא היא.

וכך נפסקה ההלכה: "רמב"ם הלכות מאכלות אסורות, פרק טו , הלכה לג

אֵין צוֹלִין בְּשַׂר שְׁחוּטָה עִם בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּתַנּוּר אֶחָד, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. וְאִם צְלָאָן - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הָאֲסוּרָה שְׁמֵנָה הַרְבֵּה וְהַמֻּתֶּרֶת רָזָה; שֶׁהָרֵיחַ אֵינוֹ אוֹסֵר, וְאֵין אוֹסֵר אֶלָּא עַצְמוֹ שֶׁלָּאִסּוּר.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צז

פת שאפאו עם הצלי, ודגים שצלאן בתנור אחד עם הבשר, אסור לאכלם בחלב. והני מילי בתנור קטן, אבל בתנור גדול המחזיק שנים עשר עשרונים ופיו פתוח, מותר. ואם הצלי מכוסה, וכן פשטיד"א שמכוסה הנקב שבו, מותר אפילו בתנור צר.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קח

הג"ה: אבל בזה אחר זה אין לחוש

כל זה מדובר על צליה/אפיה בו זמנית. אבל אם צולים או אופים בזה אחר זה וודאי שמותר אפילו לכתחילה.

אז מניין צמח החיוב שבכל מטבח יהיו תנורים עם תאים נפרדים אחד חלבי ואחד בשרי?