אומרת הגמרא: "והא תני דבי רבי ישמעאל: ושב הכהן ובא הכהן - זו היא שיבה זו היא ביאה! "
הכיצד? הרי שִׁיבָה ובִּיאָה הן שתי מילים השונות בשורשן, בכתיבתן ובמובנן הפשוט:

שִׁיבָה היא חזרה למקום קודם, ובעיקר חזרה של אדם למקום שבו הוא היה או למקום שממנו יצא.
בִּיאָה היא הגעה למקום מסוים - גם אם זו הגעה בפעם הראשונה (ולא חזרה לאותו מקום).

אלא שאין ללמוד מהמובן הפשוט מהי שיבה ומה היא ביאה.

הלימוד הוא בגזירה שווה שנלמדה מבית מדרשו של התנא רבי ישמעאל:
ניתן ללמוד גזירה שווה גם משתי מילים השונות בשורשן ובכתיבתן אך הן בעלות משמעות ומובן זהים - כמו המילים 'שִׁיבָה' ו-'בִּיאָה' - בתנאי שאין בתורה מילה זהה למילה ממנה אנו באים ללמוד את הגזירה שווה, ובתנאי שאין עוקרים את הפשט של המילה אותה דנים בגזירה שווה (ראה את הלימוד במסכת יבמות דף כד עמוד א וברש'י ד'ה 'ואפיקתיה' שהיוצא מן הכלל הזה הוא בַּיִּבּוּם הנלמד על הפסוק 'וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל-שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא-יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל').
וכך הוא הלימוד של דבי רבי ישמעאל:
מקור המילים 'שִׁיבָה' ו-'בִּיאָה' הוא בפסוקים סמוכים בספר ויקרא פרק יד פסוק לט: ' וְשָׁב הכהן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת:' ופסוק מד: 'וּבָא הכהן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת...'. למרות ששורש המילה וְשָׁב הוא ש.ו.ב ושורש המילה וּבָא הוא ב.ו.א., עדיין לשתיהן אותה משמעות בשני הפסוקים: תיאור חזרתו של הכהן אל אותו הבית שראה שבעה ימים קודם - ולכן אפשר לדרוש את הדינים שנאמרו בפסוק הראשון על הפסוק השני (שיבה מביאה).