מפשט הוראת המשנה (שכפי שרואים מסוף המסכת מקורה כלל לא תורני (במשמעות של לימוד ממקור תורני קדום)) נראה שיש להקדים ת"ח לכל אדם אחר בעם (כמובן אם אינו ת"ח בעצמו) והנימוק הינו ש'לא כ"א יכול להיות ת"ח אבל כ"א יכול להיות מלך (וכ"ש שאר אומנויות)"
אומנם יש לברר היטב עניין זה
הרי ברור שאין הכוונה בת"ח לסתם אדם שלמד תורה אלא הכוונה למי שהגיע לדרגת 'מורה הוראה לציבור' שזה באמת דבר נדיר למדי (כך אמרו חז"ל- 100 נכנסים ללמוד ורק אחד מהם יוצא מורה הוראת הלכה למעשה) לכן מובן שאם הצלחנו לייצר ת"ח בשיעור כזה יש לנסות ולקיימו ככל האפשר.
מפשט המשנה עולה שבשאר האומנויות אין משמעות לוותק וניסיון ו'לכל אחד ניתן למצוא תחליף' עד כדי היכולת להחליף מלכים בכ"א מישראל.
אומנם כמובן שגישה זו לא מוסכמת על עמ"י לדורותיו ונראה שאף לא על ההלכה של חז"ל (כפי שנפסקה ברמב"ם הלכ' מלכים פ"א)
הרי יש יתרון למלך מביד דוד על שאר עמ"י וזה מצד ההתאמה היותר ראויה לתפקיד זה, כלומר להלכה ברור לנו שכן יש הבדל גם בשאר האומנויות בין אדם לחברו ואם כן אם יש מלך מומחה אין לנו באמת תחליף זמין תחתיו וכן לגבי שאר אומנויות, הרי לא יעלה על הדעת לומר 'בוא נוותר על הרופאים המומחים ונחליפם בסתם אנשים מהשוק' ולכן ברור לכולנו למה הרופאים המומחים אכן נמצאים בראש מקבלי השכר הציבורי (ואף יותר מהרבנים...).
למעשה אם כן ברור שההוראה להלכה הינה לא כמפורש במשנה אלא כהנהגת העם בפועל, שנותן מקום של כבוד ושכר מיוחדים למומחים בכל התחומים ולא רק למומחי התורה.