שלום,

בפסחים עא, סוף עמוד א:

מסופר על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד.

הנה הפסוק: "לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב, ביום הראשון, לבקר" (דברים טז).

לפי הפירוש שאומר ש"ביום הראשון" שמדובר בו זה יום טוב ראשון, אז משמעו של הפסוק הוא : שחגיגת ארבעה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד, כלומר ביום ארבעה עשר וביום חמשה עשר והלילה שביניהם.


אבל אני לא מבין כי כשהפסוק אומר "לא ילין ...לבקר", הכוונה היא כל הלילה מותר לאכול ובבוקר נפסל בלינה, נכון ?
ואז לפי זה אנחנו יכולים לאכול את החגיגה ביום ארבעה עשר ולילה שאחריו וביום חמשה עשר והלילה שאחריו כלומר שני ימים ושני לילות !

גם כשהגמרא אומרת בהמשך

"או אינו אלא אלא ליום ולילה", כלומר "שאין כוונת הכתוב לבוקרו של יום ששה עשר אלא לבוקרו של חמשה עשר,
ולומר שאינה נאכלת חגיגת ארבעה עשר אלא ליום אחד ולילה שלאחריו בלבד, ובבוקרו של חמשה עשר היא נפסלת כבר בלינה."

אנחנו רואים מפה ש "לא ילין ...לבקר", הכוונה היא כל הלילה מותר לאכול ובבוקר נפסל בלינה !

גם בתוספות (פסחים עא), הוא מביא את תמיה של הרשב''א.
הנה לשונו: "והאיך כוליה קרא לחגיגת י''ד. תימה לרשב''א כיון דכולי' קרא בחגיגת י''ד איירי ומאי בקר בקר שני א''כ תאכל לשני ימים ושני לילות דקרא משמע שאינה נפסלת עד בקר שני אבל ליל בקר שני נאכלת."


האם אפשר להסביר לי, מה הכוונה של הגמרא כשהיא אומרת "על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד" ?

בברכה,