תי' מצד אחד היו הכותים צוררים לישראל מימי שיבת ציון וכן וודאי לא החזיקו בתושב"ע כישראל הפרושים של ימי בית שני ואחריו, כיצד אם כן מוצאים אנו שתנאים ואמוראים לא חשו לשתות מיינם ועדיין היו מחל' רבות ביחס למידת שייכותם לתורה?
אלא שנראה שבתוך הכותים היו לפחות שני זרמים משמעותיים, אחד ששימר את מנהגי אבותיהם מימי ספר מלכים שהיו נגועים בשיתוף ע"ז וכמובן רחוקים מהתושב"ע של בית שני וכן היו עוינים לישראל ולעומתם היתה כנראה קב' גדולה של כותים שהיו ביחסים טובים עם ישראל ולמדו מהם תורה ומצוות בדרך הפרושים
כמובן שכאשר היהודים באו במגע עם הכותים היה זה בד"כ עם בני הקב' השניה (שהרי הראשונים עיינו אותם) וממילא נוצר אצלם (לפחות אצל חלק מחז"ל) הרושם ש'הכותים גרי אמת הם' ואף סברו שניתן לשתות מיינם ולאכול משחיטתם וכו'
אולם נראה שעם הזמן גילו אחרוני התנאים שהקב' השניה לא רק שאינה מייצגת את ה'כותים' אלא שהינה בטלה ונכחדת בתוכם, כך כאשר שלח ר"א את תלמידו להביא יין מהכותים השייכים לקב' ב הנ"ל (שומרי תורה) וגילה התלמיד ש'ההוא סבא א''ל לית כאן שומרי תורה" הרי שהתברר שלא די שאותה קב' אינה רוב הכותים אלא שכבר לא ניתן למצוא נציגים שלהם כלל
בהתברר העניין לא נותר אלא להתייחס לכל הכותים הנותרים כפי שהתייחסו כבר מקודם לקב' א- כאל עכו"מ עוינים ותו לא