שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים,
ר"מ אומר: של עליון.
ר' יהודה אומר: של תחתון.
אמר ר"מ: אם ירצה העליון ליקח את עפרו, אין כאן ירק!
אמר רבי יהודה: אם ירצה התחתון למלאות את גנתו, אין כאן ירק.
אמר ר"מ: מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה - רואין מהיכן ירק זה חי.
אמר ר"ש: מכל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול - הרי הוא שלו, והשאר של תחתון.

וזו היא כוונת המשנה, כי נודע כי הגוף של אדם הוא נקרא גינה, כי הוא להזריע זרע ולעשות צמחים ותולדות, וכגנה בארץ יצמיח זרעים, וכן הנשמה נקראת גן אלהים כי היא לעשות פרי למעלה, ותולדות של צדיקים - מעשים טובים. וזהו שתי גינות זו למעלה מזו, הגוף והנשמה, והירק בינתיים לאכלו לקיום הגינות זו בזו, הנשמה בגוף.
ור"מ אמר כי הוא גם כן לתקן הנשמה, כי מוציא ניצוצות, כי עיקר אכילה מצד נשמה, כי כל כחות עיכול ותאות אכילה ולעיסה וכדומה, הכל מכחות הנפש שהוא כח נשמה, כי אם יקח עפרו שהוא כח נפש, כי גם נשמה כלולה ד' יסודות, וכח עפר שבה היא המדבקת עם הגוף כמין למינו, והוא נפש החיוני אשר נאמר עליו [דברים י"ב כ"ג] כי הדם הוא הנפש, העושה חיל לגוף לכל הכחות לתנועת הגוף, הוא כח העפר בנשמה, ולכך נאמר [קוהלת ג' כ'] הכל היה מן העפר. ולכך כל כח הטחינה ועיכול וכדומה באכילה הוא, הכל מעפר נשמה. וזהו אמרו, אם ירצה עליון ליקח עפרו אין כאן ירק, והכל סובב לנשמה.
ור"י חולק ואומר כי נצוצי ירקות רעות ונוטות לחומרא, והן מתדבקות בגוף העכור ולא לנשמה, ואמר של תחתון, ונתן טעם לזה כי הם מגרר גרירי, ומולידים תאוה ומותרות אכילה, כאמרם דמגרר גריר, וכל מה שיש בו מכח הזה הוא כח רע, וגורם נזק לנשמה, ולכך הכל רק לגוף, וזהו אמרו אם ירצה תחתון למלאות גינתו, והיינו להרבות במותרות, לאכול ולשבוע זולל וסובא ויהיה נבל בריבוי מותרות, ודאי שיחליש כח הנשמה שבקרבו, עד שלא יהיה נשאר רק רוח חיים בקרבו, נמשל כבהמות נדמה. וא"כ ירק הזה שגורם כח זה לגוף, מאין יהיה כח לנשמה, ומה יהיה לנשמה חלק בו, הלא הוא הגורם כל מדה רעה. ועל זה אמר ר"י הואיל ושניהם יכולים למחות, רואים מהיכן ירק זה חי, הרצון על ניצוצות שבקרבו, שהוא עיקר חיות של הירק, וכל ד' יסודות הם עיקר חיות וניצוצות שבקרבו, וזה מלקטת הנשמה ומותרות נדחה לגוף.
אבל ר"ש מכריע ואמר אם יודע כוונת אכילה לברר טוב מהרע, וזהו אם יכול העליון לפשוט ידו וליטלו, היינו בכוונת אכילה שיטול הניצוצות, הרי זה של עליון, ואם לאו, הרי הוא לתחתון. דמי שאינו בקי בכוונת אכילה להוציא ולברר הניצוצות, גורם להרבות החומר ולמעט הרוחני, ולכך אמרו אפריון נמטי לר"ש, כי מי הוא אשר בא בסוד ה' לכוין כראוי ולברר הכל על בוריו, ולו כח לפתח אסורים ביתה ולהעלות הנופלים בתוך יסודות הללו, ר"ש שהוא רשב"י, אשר נודע ענינו ומעלתו בסתרי תורה ובתעלומות חכמה וא"ש.

(יערות דבש, חלק שני - דרוש טז)