יל"ע יהודי שהתערב בשני גויים, אם אמרינן ביטול ברוב, ודינו כגוי, או דלמא אין ביטול באדם. וכן להיפך גוי שהתערב בשני יהודים.

וכבר נחלקו בזה האחרונים, הקובץ שיעורים ס"ל דאין ביטול באדם, והיד יהודה ס"ל שיש.

וע' תוס' זבחים עא' א' סוף ד"ה אלא, ועוד שאל הרב יצחק, בתירוץ השני של ר"ת, [א"נ, וכו' דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר ודאי].

לכא' משמע מדברי התוס' שאדם זכאי שנתערב ברוב רוצחים, אין ביטול ברוב, דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר ודאי.

ויל"ע דכל דין ביטול רוב הוא שקר ודאי, דחד בתרי בטיל מה"ת, ומותר מה"ת לאכול את ג' החתיכות ביחד, [ומדרבנן יש ראשונים האוסרים לאכול ביחד], ואדם אוכל ודאי איסור, והא גם שקר ודאי.

ואולי כוונת התוס' דכל שהספק הוא חשוב, אין לתלות אותו ברוב סיבות של כל צד, אלא יש להישאר בעצם הספק. ויש כאן שקר ודאי כלפי הספק עצמו.

ולכן אין ביטול ברוב ביהודי שהתערב בשני גויים, או להיפך, ורק בתינוק מושלח הולכים אחרי הרוב, דצדדי הספק במציאות הם מי השליך אותו, ואין דין רוב חל באופן ישיר על מהות התינוק אם הוא יהודי או גוי, משא"כ בביטול של תינוקות חד בתרי, הצדדים של הספק הם מהות התינוקות. ולכן לא בטיל ברובא.