דף ג' ע"א:

שלוש משמרות הוי הלילה. ונותן רבי אליעזר סימן לכל אחד מהם מהמציאות (חמור נוער, כלבים צועקים, תינוק יונק ואישה מספרת).

גרתי שנתיים ליד פינת חי, ואכן החמורים היו פוצחים בסט נעירות מרעישות במיוחד בסביבות 10-11 בלילה...

וכלבים אכן מייללים באמצע הלילה (יש אומרים שלכן הכלבים הם סמל לחוצפה - "הני כלבין דחציפין").

נשאר רק הסימן האחרון, שהוא פרטי בתוך הבית.

במציאות כנראה התינוקות שלנו עוד לא הגיעו לדף הזה, כי הם מתעוררים גם לכל אורך הלילה לינוק...

יתכן שבימינו כל מציאות החשמל משבשת את סדר היום והיקיצה הטבעית.

או שלכן נתנו שני סימנים באשמורה האחרונה. כלומר: כשתינוק מתעורר באמצע הלילה לינוק, האישה לא מתחילה לדבר עם בעלה, כי הוא ישן עמוק.

אבל לפנות בוקר, כשהיא מניקה את הבן היא מדברת עם בעלה כי הוא כבר עוד מעט קם לשחרית ולעמל יומו, וכבר לא יחזור לשינה משמעותית.

אם כן, זה לא שני סימנים שונים, אלא סימן אחד המורכב משני פרטים.

***

הגמרא דנה אם הסימנים הם לתחילת המשמרות או לסופן.

ומביאה שתי תשובות:
א. סוף ראשונה, אמצע שניה ותחילת שלישית.
ב. לסוף המשמרות, ונפקא מינא לאדם הישן בבית אפל, שידע מתי הוא יכול לקרוא קריאת שמע של שחרית.

2 שאלות:
1. הסימנים הם מהמציאות. אם כן מה השאלה מתי הם? אפשר ללכת להקשיב בלילה ולדעת.

2. יכלו גם לתרץ שהם סימני תחילת משמרות, ונפקא מינה לאדם הנמצא בבית אפל ורוצה לדעת מתי לקרוא ק"ש של ערבית. כשישמע חמור נוער ידע שהוא יכול לקרוא.

לעניין שאלה 2:
נראה שאה"נ, מכך שהגמרא לא תירצה כך, שבאמת לא סבירא ליה הכי.
ואכן בפוסקים מצינו שפסקו כאחד משני התירוצים:
הרא"ש למד מגמרא זו שטוב לירא שמים להיות מיצר ומתאונן על החורבן בסוף האשמורות. וכן פסק השו"ע (או"ח א', ב'). ונקט סוף אשמורות, ע"פ התירוץ השני בגמרא.
והמג"א הביא את דעת המקובלים שיש עניין דווקא בתיקון חצות, וכתב שלפי זה ניתן להבין מה הנפק"מ לתת סימן באמצע האמצעית, שהיא חצות, והיינו לפי התירוץ הראשון.