ראויים היו ישראל וכו' אלא שגרם החטא.
הצל"ח מקשה מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שכתב שמה שהבטיח הקב"ה ע"י נביא לעולם אינו חוזר ואי אפשר לחטא לבטל הבטחת טובה זו, ווהרי כאן זה הבטיח הקב"ה לישראל ע"י נביאו משה רבינו ע"ה לעשות נס בביאה שניה כמו בביאה ראשונה, ואעפ"כ גרם החטא לבטל הבטחה זו.

תירוץ הצל"ח -שדוקא נבואות משה עלולות כן לחזור !!!
וכך הוא כותב "שהרי עיקר טעמו של הרמב"ם בזה שהבטחה לטובה ע"י נביא אין החטא גורם ביטולה, היא משום שזה הוא האות להבחין אם הנביא אמת, וכיון שבמשה רבינו כתיב [שמות י"ט, ט'] וגם בך יאמינו לעולם, הבטיחו הקב"ה שלעולמי עולמים לא יהרהרו אחר נבואתו כלל, לכן בהבטחה שהבטיח הקב"ה על ידו שפיר גורם החטא לבטלה, כמו שיכול החטא לגרום ביטול ההבטחה שהבטיח הקב"ה לנביא על עצמו