כל שאר הדברים המנויים הם דברים ברמה לאומית, בענייני אמונות ודעות, גאווה לאומית וכדומה.

עיבור השנה נראה כמו מחלוקת טכנית בהלכה.

שמעתי הסבר:

נאמר שאחרי פיצול ממלכת ישראל ויהודה, קבע ירבעם את חג הסוכות בחודש השמיני, "בחודש אשר בדא מליבו".

כלומר: ירבעם "עיבר" את אלול.

זה מתאים עם העניין שראש השנה למלכים (מלכי אומות העולם) הוא תשרי. ירבעם רצה להידמות להם ולכן עיבר את חודש אלול, החודש האחרון של השנה.

זאת לעומת מלכי יהודה שמונים ראש השנה מניסן, זכר ליציאת מצרים ועל פי הציווי "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". לכן מעברים את אדר, החודש האחרון של השנה.

(כך שמעתי מהרב שרקי, והוסיף שמצאנו תעודות עתיקות מבבל, שם המלך מורה לעבר את אלול מפני שהקיץ התארך).

נמצא אם כן שירבעם יצר לוח שנה שונה לממלכת ישראל, המאחר בחודש מממלכת יהודה.

זו עוד שיטה למנוע משבטי ישראל קשר עם ממלכת יהודה סביב העלייה לרגל. מתווסף לעוד מעשים במגמה זו: הכנת "מקדש אלטרנטיבי" בעגלים שבבית אל ובדן והעמדת משמרות שימנעו את העלייה לרגל.

בפסח המדובר בימי חזקיהו, מתואר כיצד שלח שליחים להזמין את כל ישראל (עיין דבהי"ב פרק ל', מתואר בהרחבה ובחגיגיות כל ההכנות לפסח הגדול הזה).

כדי להתאים את הפסח ולצרף לממלכת ישראל - חזקיהו מחליט לעבר את השנה, וכך למעשה סוגר את הפער ההיסטורי בלוחות השנה בין ישראל ויהודה.

משכך, מובנת המשמעות הגדולה של הצעד, כצעד לאומי.

התנגדות החכמים היתה על כך שסברו שראוי שישראל יחזרו לנהוג כיהודה ולא להיפך.