קיבלתי במייל:

בס"ד י"ט בטבת תש"ף

מה בין יום השפה העברית לבין הדף היומי? / אוהד בשירי

בתקופה שבין שנת 200 לספירה בקירוב לבין סוף המאה התשע עשרה, פסקה הלשון העברית מלשמש בדיבור יום־יומי. אמנם, היא המשיכה להתקיים בעיקר בבית הכנסת ובבית המדרש, אך לא עוד כשפת אם וכלשון מדוברת. בשני הקצוות של התקופה הארוכה הזו עמדו שתי דמויות חשובות, שהעברית הייתה לאבן־יסוד בחייהם.

בקצה האחד, בסוף התקופה, חי ופעל אליעזר בן יהודה. פועלו הגדול להחייאת השפה העברית כשפה מדוברת בין יהודים ידוע ומפורסם. אך בקצה האחר, הרחק אי שם בימיה האחרונים של העברית המדוברת, מי פעל למענה ונאבק על חייה? היה זה לא אחר מאשר רבי יהודה הנשיא, 'רבי'. הגמרא (במסכת מגילה דף י"ח עמוד א') מספרת לנו שיהודים, אפילו תלמידי חכמים, לא ידעו פירושן של מילים בתנ"ך כמו 'לסלסל' ו'לטאטא'. ודווקא שפחתו של רבי יהודה הנשיא הכירה את המילים הללו והן אף היו שגורות על לשונה. כלומר, בעוד שבעולם היהודי בסוף המאה השנייה לספירה הלכה העברית ונדלדלה, הקפיד רבי יהודה הנשיא שבביתו ידברו כולם עברית, אפילו שפחתו.

היום הוא יום השפה העברית. בכל שנה, ביום הולדתו של אליעזר בן יהודה (כ"א בטבת) או סמוך לו (כמו השנה), מקדישה מדינת ישראל יום מיוחד לכבודה של השפה העברית ולכבוד סמלי תחייתה, בראשם אליעזר בן יהודה. והנה, ביום זה לומדים אנחנו את דף י"ג במסכת ברכות מן התלמוד הבבלי, במסגרת מפעל הדף היומי העולמי. בדף זה מופיעה מחלוקת מעניינת:

"תנו רבנן: קריאת שמע ככתבה, דברי רבי. וחכמים אומרים בכל לשון".

"ככתבה", מסביר רש"י, "בלשון הקודש". רבי יהודה הנשיא מתעקש שקריאת שמע, קבלת עול מלכות שמים, המתבצעת מדי יום ביומו על ידי כל יהודי ויהודי תתבצע דווקא בשפה העברית. מכאן נלמד, שלא רק בביתו שאף רבי להנציח את השימוש בעברית. ייתכן שבפסיקה זו הוא ביקש לשמר את גחלת השימוש בלשון העברית בפי כל היהודים לאורך כל הדורות.

אין זה מקרה ששני הלוחמים הגדולים למען העברית – רבי יהודה הנשיא מהקצה האחד ואליעזר בן יהודה מהקצה השני – נפגשים בחיינו ביום זה, יום השפה העברית תש"ף, ויומו של דף י"ג במסכת ברכות.

לימוד פורה ויום עברית שמח!