עוקר הרים.
הרי בימיהם היו 'תנאים' כלומר אנשים שזה היה כל עיסוקם - לשנן משניות וברייתות עד כדי ששימשו כספרים מהלכים על שתים, ומן הסתם נחשבו כ'סיני' ובכ"ז היחס אליהם לא מראה שהיו נחשבים מאד כי לא דנו בעצמם במשניות ובברייתות שידעו לצטט במדויק.
הגר"א לדוגמה היה גאון. הן בעל שכרון פנומנלי, כלומר שאינו שוכח דבר, אבל גם בעל כושר ניתוח והשוואה עצום. אבל מעבר לכך, הוא היה גם בעל יכולת יצירתית וחידש חידושים שלא היו ידועים קודם לו.
מבחינת זכרון, אין ספק שכיום באמצעות המחשב, יכולת מציאת מקורות וציטוטים גדלה כ"כ שגם זכרונו המופלא של הגר"א אינו יכול להיחשב טוב יותר מזה של מחשב מודרני וגם אדם ממוצע אם רק יידע להשתמש כיאות במחשב באמצעות תוכנות חיפוש ראויות יוכל למצוא כל מה שירצה.
אולם לא פחות חכמה נדרשת כדי לדעת מה לחפש ואת זה רק יכול לעשות גאון. אולם כיום הולך ומתפתח גם תחום זה של תוכנות חיפוש אוטומטיות חכמות שיוכלו לחפש ולמצוא בעצמן ולנתח את המימצאים.
התחום היצירתי - וזה העיקר, דורש יכולת המצאה לדברים שעדיין לא ידועים. הגר"א כתב הסברים לשאלות בלתי פתורות והציע פתרונות חדשים שלפניו לא חשבו עליהם. אולם מתברר שרק בחלק מהמקרים הוא צדק. בלא מעט מקרים המחקר החדש של מקורות, כתבי יד שנתגלו בגניזה ולא היו ידועים לו, שפכו אור חדש על סוגיות שונות ואז התברר שלהסברים מסויימים שלו אין בסיס אמיתי.
כך לגבי שאלת העדיפות של סיני לעומת עוקר הרים :
כשיש בידינו מקורות מפורשים - קל להכריע. כשיש סתירה לכאורה או כשהמקורות אינם ברורים כל צרכם, נדרשת אחת משתים :
השוואה למקורות אחרים לצורך ההכרעה או ניתוח פלפולי של המקורות. אם קיימת אפשרות של השוואת מקורות נוספים - יהיה עדיף הסיני המסוגל ליצור השוואות, אבל אם אין מקורות להשוואה נדרש ניתוח ופלפול במקורות עצמם באופן מעמיק ואז עדיפה חריפות עוקר ההרים. וחריפות אין פירושה חשיבה לא ישרה, להיפך, דווקא נדרש שכל ישר מאד והגיון בריא.
שאלה אחרת היא את מי למנות לראש ישיבה....נראה שהקב"ה בעצמו הכריע, בזה שהחוזים בכוכבים גילו לרב יוסף מה שתי הדרכים העומדות בפניו לבחירתו, להיות מיד ראש ישיבה לזמן קצר או להמתין ולחיות חיים ארוכים קודם לכן, ברור היה במה יבחר רב יוסף, אם כן הקב"ה השתמש בחוזים בכוכבים למסור לרב יוסף את מי הוא מעדיף כרגע כראש הישיבה...
חישבו על כך : הקב"ה העדיף למסור זאת בדרך עקיפה זו לרב יוסף כדי שהוא ידחה את מינוי עצמו שהרי לולא הוא עצמו דחה את המינוי ולו היו קובעים בישיבה שרבה עדיף היה רב יוסף נעלב עד עמקי נשמתו... כך דאג הקב"ה ב'אלגנטיות' שרב יוסף גם לא ייעלב וגם ייהנה מכל רגע בחייו הארוכים והבריאים. האין זה מנפלאות דרכי ה' ?