שנינו סכין שנפגמה אין משחיזין את פגימתה. רש"י כותב שדוקא פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר. (לדעתי ט"ס בד"ה וצ"ל נפגם). ולכאורה מנין לו לרש"י. ובפשטות זה מסברא, שלא ייתכן שאחרי כל כמה שחיטות הסכין יוצאת מהמחזור לנצח ויצטרכו מליוני סכינים בבית החליפות. אבל נראה יותר שהוכחת רש"י היא מדברי אבא שאול, סכין מטרפת היתה במקדש ונמנו עלה כהנים וגנזוה, מה צריך מנין מיוחד ואיך בכלל הגיעה למצב כזה של מטרפת הרי אחרי פגימה והטרפה ראשונה נידונה לגניזה. לכן פירש שם רש"י פגימות דקות ומדינא מתקנין ורק במקרה מיוחד זה נמנו וגנזו. ודוק.