הגמרא מדברת על צלוחית של פליטון שטוענת אשה שריחה רע בתור בושם ולרבנן דינו כתכשיט.
הצלוחית אינה ראויה להיות כתכשיט מצד יופיה, כי כאשר הצלוחית ריקה מבושם אומרת הגמרא שחייבים על נשיאתה ברה"ר.
ור' אליעזר אף אומר שדרך הנשים הנ"ל להצניע את הצלוחית שלא יראוה חברותיהם, ולמרות זאת הוא מסכים שזה נחשב כתכשיט.
הרי שזה נחשב כתכשיט רק מצד ריחו, ומה"ת יהיה מותר ללכת עם זה ברה"ר (וכל השאלה בין ר"א לרבנן היא רק עם רבנן גזרו)
בטעם הדבר נראה שכשם שהתכשיט הרגיל אינו מלבוש אך הוא נחשב ככזה כיון שהוא מיפה את מראה האשה, כן הבושם כיון שהוא משפר את ריחה.
יתכן שלחלק מהלומדים הדבר פשוט אך לי זה היה חידוש גדול