מדוע מבחינה פיזיולוגית אדם חי הנישא בידי אדם אחר נחשב ל'נושא את עצמו' ?
אדם חי שומר על מתח (=טונוס) שרירים קבוע בסיסי, ומחזיק עי"כ את עצמו על גב נושאו מליפול כאשר נושאים אותו על הכתף או הגב. אם מדובר באדם שאינו בהכרה או מת ח"ו, ואינו שומר על מתח שרירים הוא נוטה להחליק מגב הנושא וליפול ולכן מבחינת התחושה של הנושא הוא כבד הרבה יותר.
יוצא שהחי אמנם אינו נושא את עצמו בעצמו לבד אבל הוא מסייע לנושא לשאת אותו. גם הנושא לא היה מסוגל לנושאו לבד ללא עזרת הנישא כי אז היה 'כבד' בהרבה ונוטה להחליק וליפול.
יוצא שזהו דווקא ואכן מצב של 'זה אינו יכול וזה אינו יכול' בו שניהם פטורים
( השווה הסבר זה לתוספות, כי אינו זהה ! )
(אין זה דומה לארון הברית הנושא את נושאיו וכל שכן את עצמו, כי הארון אמנם 'נושא את עצמו' אך זה מפני שהוא יכול להתעופף לבד באויר כבלון וציפור [ כי בהכילו את לוחות הברית הרוחניים עם האותיות הכתובות בהם, שחוקי הטבע הרגילים אינם קיימים לגביהם, הריהם גורמים לו לשאת את נושאיו ואת עצמו ] בעוד אדם אינו יכול לעוף בכוחות עצמו כבלון וציפור )
אכן בעת פרץ עוזא, נשא הארון עצמו באויר וגם 'העיף' את נושאיו באויר, אבל לעוזא היה נדמה שפשוט הארון קופץ מטלטולי הדרך - כמו גם עוזא ואחיו - ועומד להישמט מהעגלה, לכן ניסה לאחוז בארון למנוע את נפילתו, ואז נהרג - אולי מפני שקבל מהארון חבטה קטלנית ).