הגמרא מספרת על שניים שחלקו בית משותף. האחד גר בדירה התחתונה והשני גר בעלייה. הקירות שקעו עד שהתחתון לא יכל לגור עוד בדירה, אבל העליון סירב לאפשר לו לבנות מחדש את הבית.

"אמר רב חמא: בדינא קא מעכב, והני מילי דלא מטו כשורי למטה מעשרה, אבל מטו כשורי למטה מעשרה מצי אמר ליה למטה מי' רשותא דידי הוא ולא משעבד לך."

לא הבנתי מה ענין עשרה טפחים לכאן. י' טפחים הלא הם שיעור במחיצות, אבל בעלותו של בעל הבית בדירה אינה חלה רק על עשרת הטפחים התחתונים אלא בכל גובה הבית. לכן, אם למשל גובהה המקורי של הדירה דנן (כשקנאה או כשחלקו) היה 25 טפחים, הרי שמיד כששקעה בטפח אחד יכול הדייר התחתון לטעון כלפי העליון: קורותיך נכנסו לתוך רשותי; ואם אינו יכול לטעון כך כלפי הטפח ה-25 (אולי משום שרשותו שוקעת ביחד עם הקירות) - מה נשתנה בטפח ה-10? מדוע ייחשבו עשרת הטפחים התחתונים לרשותו יותר מהטפחים שמעליהם?


[חשבתי על שני כיוונים לתשובה. (1) עד 10 טפחים הרשות שוקעת עם הבית, מכאן ואילך אינה שוקעת שא"כ יפקע ממנה שם רשות. (2) קים להו לחז"ל שהתחתון מוחל על שקיעה מסוימת, אבל בפחות מ-10 טפחים ודאי לא מחל. ועדיין צריך ביאור.]