הלומד דעת ר"א בדפים שלנו יראה שהינה שונה מאד מהצורה הרגילה של לימוד הלכ' שבת שהורגלנו בה (שהרי אנו ממשיכי שיטת ר"ע)

בעוד בתורת ר"ע יש כללים וסדר וכל תולדה חייבת להיות מקושרת לאב והאב עצמו לעניין מקראי (משכן) כצורת פועלו של ר"ע שקישר התושב"ע עם התורה שבכתב וממילא שייך דיון ולימוד וברור גדרי המלאכות הרי שאצל ר"א יש משהו שונה לגמרי 'חולב חייב משום חולב, גודל משום גודל' זה ההסבר היחיד שיכול לתת לשיטתו ר"נ ב"ג

וזה גם כנראה ההסבר שנתן לכך ר"א עצמו, הדבר ברור לו לאיסור ולכן חייב, זה לא מתיישב עם הכלל ש'מלאכת שבת שחייבים עליה זה רק במתקיימת'? לא עם הכלל 'שצריך להיות קשור לאחת מט"ל אבות וכצורה שהיה במשכן'? לא מסתדר עם 'אין בניין בכלים וכ"ש באוכלים'? לא אכפת לו, אין לו בכלל כללים, זה 'המצאה' של ר"ע בדור הבא
תורת ר"א קדומה היא ועדיין נעדרת אותו סדר וקישור שעשה ר"ע שמפעלו האדיר לקשר ההלכות לתורה שבכתב היה נראה כנתינת תורה חדשה לחז"ל עד שדרשו עליו שמרע"ה, נותן התורה היה רחוק מהבנת דבריו ו'אדם כזה יש לך ואתה נותן תורה על ידי?!?' שמו בפיו

מי שילמד בהבנה זו הדפים הללו יבין את יסוד החילוק בין הדעות וממילא כיצד ראוי לפסוק לנו שקיבלנו שיטת ר"ע, הנסיון ללמוד דעת ר"א כאילו קיבל ההנחות של ר"ע המוכרות לנו יוצר תרוצים תמוהים ודחוקים ביותר וממילא נסיון לפסוק אותם מביא לפסיקה סותרת (בונה בגבינה?!? בניין בצמה?!? ראיה מ'יערת הדבש'?!, התר זילוף במרוצף אפי' שזה חיוב לר"א?) אך אכמ"ל