רבינו חננאל ככל הנראה בא ליישב מדוע ר' יהודה לא נקט בתוך הדוגמאות שלו את "צץ" מ"צצים" במש"כ: "ולישנא דרבנן טט צץ". ודבריו צע"ג, שהרי מצאנו "צץ" במקרא.
עכ"פ, יש להעיר, שמש"כ בהערות בילקוט ביאורים שב"מתיבתא", וכן בהערה לפיר"ח הוצאת מכון "לב שמח", ומקורם ב"דברי מנחם", כאילו מדברי ר"ח אלו ניתן לדייק שהכותב "צץ" הוא ככותב שתי אותיות שוות, ולת"ק אין לחייבו אעפ"י שיש לו משמעות – כל זה נראה כטעות אגב שיטפא. הרי דברי ר' יהודה, הנסובים כלפי דברי ת"ק, איירי בכותב קטנה מתוך גדולה. נמצא שר"ח הדן בתוספת דוגמאות על רשימתו של ר' יהודה, עוסק במי שבא לכתוב "צצים", וכתב מתוכו "צצ" (ולא במי שכתב "צץ"), אלא שהוא מכנהו "צץ", להיות נאמן לתבנית המשנה ות"ק של הברייתא, המדברים במי שכותב "שם משמעון", אף שכוונתם במי שכתב "שמ". כך היתה דרכם; לאיית את המילה שכתב בפועל לפי כתיבתו המקובלת והמתקיימת כשם במקום אחר, ולא לפי האותיות שיצאו תחת ידו.
לסיכום: כל מה שרצו לתלות בר"ח שיטה יחידנית ומחודשת - כל זה אינו לענ"ד.