לענ"ד הראיה צריכה להיות מהפסוק
כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. (דברים לג ט)
דהיינו. ששמרו על מה שאמרת ולכן בריתך ינצורו
ועליה שש ושמח דוד....

וצ"ע על רש"י אצלינו שאומר
א.
מדוע לא מזכיר את זה.
אלא מזכיר שהכוונה אמרתך - אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות והיא מילה שישראל עושין וששים עליה דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד עליהם לעולם כדאמרינן במנחות (דף מג:) בדוד שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה נתיישבה דעתו:

ב.
בחומש הוא מפרש
"כי שמרו אמרתך" - לא יהיה לך אלהים אחרים
(ולא על ברית)

ג.
שהוא לכאורה סותר את עצמו
עם הסברו בתהילים על פסוק זה... שמתחלה נתנה במאמר ולא בדבור שנאמ' (בראשית יז) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור:

ואסיים בתפילת דהע"ה
כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּֽנַחֲמֵֽנִי
לע"נ מו"ח הרה"ג צבי זצ"ל בן חיים אלתר זלצר