החידף היומי 😎.
דף קמו.

יש אומנויות שכולם מכירים ומוקירים: פיסול, ציור וכו'.יש אומנויות שלא קיבלו את הכבוד הראוי.
כזו היא אומנות פתיחת שקית החלב.יחידי סגולה מצליחים לפתוח אותה בנסיון הראשון.

נער הייתי נער נשארתי וראה ראיתי נסיונות רבים שלא צלחו. ראיתי אנשים שפותחים מכיוון אחד ולא מצליחים ורק אחרי שפתחו מהכיוון האחר שמו לב שבעצם זה כן קצת נפתח בנסיון הראשון (המכנסיים שמו לב).
ראיתי חלב זורם בחמישה זרמים שונים בבת אחת משל היה מזרקה באמצע כיכר.
ראיתי פתיחה בנסיון הראשון אך גודל הפתח היה כפתחו של אולם.
לא נדבר על הפותחים עם השיניים, שמלבד תוספת הטעם שהם מוסיפים לחלב, מה שנוצר שם יכול להיקרא בהרבה שמות, פתח זה לא.
ועוד ועוד ועוד.

לכן זה לא דבר של מה בכך שזו היתה ההתמחות של צ'ין צ'אן האו, סמוראי יהודי ביפן. עם חרב הקטאנה שלו היה הוא פותח שקיות חלב באומנות יתירה. מכל רחבי אסיה היו באים אליו עם שקיות חלב על מנת שיפתח להם בגודל הרצוי ובמהירות המתאימה.

צ'ין היה יכול ממרחק עשרה מטרים לזרוק את החרב, השקית לא היתה זזה מילימטר, הפתח היה נעשה והשפיץ החתוך היה מוצא את דרכו לפח באותה הפעולה.

ניסים לאיוצלח היה מתוסכל. לא תמיד הוא היה מתוסכל. הוא חייב לשתות את הקפה בוקר שלו ויש משהו שמפריע לו. הוא קנה עשר שקיות חלב אך למורת רוחו תשע מהן נחרבו בנסיונויותיו לפתוח את השקיות. מיואש ומתוסכל השאיר הוא את החלב האחרון וחשב מה לעשות. למזלו, הוא היה גר בטוקיו בעיר מגוריו של צ'ין ושמע על יכולותיו הפנומנליות של הסמוראי.

ניסים הלך לבית הכלונסאות של צ'ין. ניסים ניגש ביראה ובגיל לביתו וביקש ממנו בדחילו ורחימו שיעזור לו לפתוח את השקית.

ניסים, שלא ידע כיצד הסמוראי פותח ורק שמע על כשרונו הופתע לראות את חרב הקטאנה נשלפת.
מעבר לחשש שהחרב תופנה כלפיו ברגע של זעם, תמה ניסים כיצד הסמוראי ירא השמים מעז להשתמש בחרב בשבת,לפתוח פתח בשקית חלב ובעצם להפוך את השקית לכלי.

ניסים חשש אך "תורה היא וללמוד אני צריך" חשב לעצמו. ניסים ניגש ושאל את צ'ין האם הוא יודע על הבעייתיות בדבר בפתיחת השקית עם החרב.

אולי אתם תדעו לומר מה צ'ין ענה ומי צודק בסיפור הזה?
האם מותר לפתוח את השקית עם החרב?
(ההתייחסות מדין מוקצה היא משנית כאן בסיפור כי זה בדף אחר...).

מתוך הדף היומי.