מעניין שרחב"א היה מ"נחותי" - נולד בבבל ועלה בצעירותו לארץ (ושם למד לפני רבי יוחנן ואז קרה מעשה זה) ובהמשך ירד שוב לבבל מחמת פרנסה.

ואילו רבי אסי עלה בצעירותו (כי אימו השתגעה, כמובא בקידושין) מבבל לארץ, ושם התיישב בטבריה ולא עזב כל ימיו (ביני עמודי).

ורבי יוחנן כולו ארץ ישראלי, נולד בארץ וחי כל ימיו בארץ והוא מרא דירושלמי.

רחב"א מביע קנאה בחסרון בצד הגשמי בארץ לעומת בבל. שם העופות היו שמנים, החגים היו שמחים והת"ח היו לבושים פראק יפה...

רבי אסי עונה לו תשובה שטחית. אמנם שם יותר יפה, אבל זה לא בגלל שבח חו"ל. אלא גם כאן יש עופות שמנים, המועדים שמחים רק כי כל השנה עצובה, ות"ח יפים כי הם פחות תלמידי חכמים...

רבי יוחנן מתעורר וגוער:

יש כאן עומק, עניין מהותי בשבח אר"י.

העופות בארץ אמורים להיות שמנים והחגים שמחים. אלא בגלל השגחה מיוחדת של הקב"ה יש קפידא וקללה. זה עצמו מראה על שבח ארץ ישראל, שעיני ה' בה. ואמנם כשמתקללת היא מטה מטה, אך כשמתברכת היא כנגד זה מעלה מעלה, כי זו נתינה ישירה מידי הקב"ה.

וכן עניין הלבושים - זה רק בגלל שתורה במהות שייכת לארץ ישראל, ושם "אינם בני מקומן".

לגבי עכו"ם - נראה אולי שבבבל היה ליהודים אוטונומיה גדולה יותר, והן חיו ב"גטו" בלי מגע כ"כ עם הגויים. אבל בארץ הכבושה ע"י הרומאים היה מגע הרבה יותר שוטף עם הגויים (זה ניכר מהרבה מעשים בש"ס).

רחב"א מביע את תסכולו שכאן בארץ נפגשים עם זוהמת הגויים.
רב אסי עונה תשובה חיצונית - זה לא הגויים מזוהמים, זה האוכל שלהם, שקצים ורמשים.

רבי יוחנן עונה תשובה מהותית: התורה בסיני מטהרת זוהמת נחש. אולי זה בא לרמוז: קללת הנחש היתה שהוא מוסר מהשגחת ה'. ה' נותן לו מזון בשפע - ועפר תאכל, ובלבד שלא יצטרך להתעסק איתו.

וזה רמז להבדל הכללי שהוא אומר כאן בין ארץ ישראל הנמצאת בהשגחת ה' התמידית הישירה (כדברי הרמב"ן המפורסמים), וזו מעלה ושבח אף אם היא גוררת איתה דין מוקפד יותר. לעומת בבל שבה אמנם אין דין מוקפד כי אין השגחה ישירה אלא ע"י שרים, אך זה גריעותא כקללת הנחש.