אולי יכולים להבין האיך אמר הנביא הפסוק של וקב שלושים באמה יסוב אותו הלא במציאות הי' גדול ביותר מאמה.
ואולי י"ל על פי המשנה בכלים (פי"ז מ"ט) שני אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית, שעל קרן מזצ"פ הייתה יתירה על של משה חצי אצבע שעל קרן מזד"ר הייתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה אלא שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה עכ"ל המשנה ובמנחות (דף צ"ח ע"א) איתא ותרתי גדולות על של משה למ"ל חדא לכספא ודהבא וחדא לבניינא עכ"ל הגמ. ועפ"ז יש לומר דכשקבלו האומנין לעשות הים של שלמה עם קוטר של עשר אמות 'משפתו אל שפתו' (מ"א ז, כג) הי' באמה של משה אבל כשבנו אותו הם הוסיפו אצבע לכל אמה וכשנחשוב כ"ד אצבעות לכל אמה. צריכים להוסיף עוד אמה ורביע להשלושים אמה וזה בסה"כ 31.25 אמה. וזה קרוב מאד להמציאות של "פי" (pi) שזהו 3.14 בקירוב
ואולי יש להוסיף עוד דבגמ' במסכת ב"ב פ"ח: בהמשנה וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש : ובגמ' מנהני מילי אמר ר"ל דאמר קרא אבן שלמה וצדק צדק משלך ותן לו. וברשב"ם שם וצדק. מיותר הוא למדרש אע"פ שאיפה שלימה מדדת צדק משלך ותן לו והיינו הכרעה ובמדה נמי למדוד בריוח כדי שיהא יתר על מדתו.
ובגמ' שם: אבעיא להו היכי קאמר אחד מעשרה בלח לעשרה דלח ואחד מעשרים ביבש לעשרים דיבש או דילמא אחד מעשרה לעשרה דלח ולעשרים דיבש תיקו כלומר אחד מארבע מאות או אחד ממאתיים וכתב הנימוקי יוסף דף מה ע"א מדפי הרי"ף שמספק אזלינן לקולא ומכריע כשיעור הקטן יותר מפני שמעמידים את הכסף בהזקת מריה יעו"ש הרי שמספק דיינינן ליה כספיקא דממון לקולא ולא כספק איסורא לחומרא ולכאורה בהקדש הוי ספיקא דאיסורא של מעילה וצריכין להחמיר ולתת חלק אחד ממאתים.
וכשנוסיף חלק אחד ממאתים על 31.25 אמות (31.25/200=.0.15625) יהי' סה"כ 31.40625 או 3.14 בקירוב וזהו ממש קרוב מאד להמציאות של "פי".
(סימנא מילתא הוא "פי" =3.1415
והגמרא של כל שיש בהיקיפו ג' טפחים יש בו רחב טפח. נמצא ב3.1415
בעירובין = 3 (מסכת השלישי של תלמוד בבלי)
דף י"ד =14
עמוד א'=1
חמש שורות מהסוף של העמוד=5